שחרור ממעצר בתנאים לנאשם בעבירת מתן מקלט למבוקש ע"י כוחות הבטחון - פסקדין

התשתית העובדתית בגינה נעצר העורר, נוגעת לסיוע שנתן למי מחבריו, כשהוא מבוקש אותה עת לכוחות הביטחון. כעולה מכתב האישום שהוגש נגדו, מעורב היה העורר בעבירת מתן מקלט, בכך כי סייע ל אחמד עויוי בשתי הזדמנויות שונות, בהסדרת דירת מסתור ובארגון פגישה עם אחיו.

דומה כי בימ"ש דלמטה קיבל את גרסת העורר, לפיה אין התשתית העובדתית המתוארת בכתב האישום יוצאת ידי פשוטה. מתקבל הרושם מהחלטת ביהמ"ש כי גרסתו של העורר התקבלה על דעתו, היא הגיונית, בעלת רגליים וניתן להאמין לה, כי לא סייע מעולם ל אחמד עויוי. אמנם, היה לו מפגש עם זה האחרון, אולם במהלך מפגש זה לא ניסה העורר, אלא להרחיק את עצמו מ אחמד עויוי עד כמה שניתן. דא עקא, כי ההחלטה להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים באה, רק משום הרשעה קודמת שיש לעורר, אשר לכאורה מצביעה על החשש כי יימלט מאימת הדין.

בחנתי את הנטען באריכות רבה, אולם הגעתי למסקנה כי יש צדק עם העורר. השתכנעתי כי המפגש אשר מתואר בכתב האישום נולד מיוזמתו של אחמד עויוי וכי לעורר לא הייתה כל שליטה על התנהלותו. התרשמתי כי "העזרה" שהעניק כביכול העורר ל אחמד עויוי, לא היה בה משום עזרה כלל ומשמעותה הבלעדית הייתה, ככל הנראה, להרחיק את אחמד עויוי מהמקום במהירות האפשרית. אמנם, הלכה היא, כי כל סיוע וכל עזרה למבוקש, ייחשבו כמעידה על פי הוראותיו של ס' 57 לצו בדבר הוראות הביטחון. ואכן, ראוי היה כי העורר ירחיק את עצמו מהמבוקש המתדפק על דלתו ויבהיר לו כי הוא מכשיל אותו על לא עוול בכפיו. יחד עם זאת, המציאות השוררת באזור, מכתיבה התנהגות שונה מהמצופה. אינני סבור כי יכול היה העורר במציאות הקיימת לטרוק את הדלת בפניו של אחמד עויוי, משזה התדפק על דלתו. אינני סבור גם, כי העורר היה יכול לדחות את בקשת אחמד עויוי לפגוש באחיו. ניתן להבין את העורר כי משהביע אחמד עויוי את געגועיו לאחיו, לא יכול היה העורר לעמוד מנגד ולמנוע את מפגש זה. במיוחד לנוכח העובדה, כי לא היה בדרישה למפגש תמים זה, כדי לעורר חשד או חשש כי גם במעשה זה, יסתבך העורר ומעשיו יתפרשו כמעשים אסורים על פי דין.

אין לי צל של ספק כי בנסיבות רגילות לא הייתי מזדרז להורות על מעצר ממושך כמעצר עד תום ההליכים. העובדה כי העורר מכיר את אחמד עויוי שנים רבות, כי קיימת ביניהם חברות קודמת, איננה דבר של מה בכך. כבר עמדתי על הקושי בטריקת דלת בנסיבות האמורות, קל וחומר משמדובר בחבר וברע משכבר הימים.

יחד עם זאת, משנכווה ברותחין ראוי היה שיזהר העורר בצוננין, צריך היה העורר, שמאסר על תנאי באמתחתו, להתנהג בהתאם. אולם, חרף האמור לעיל, דומני כי יש להפריד הפרדה ברורה בין המעצר לבין המאסר, לבל יתפרש המעצר כמקדמה לעונש.

בנסיבותיו של תיק זה, ומשהבאתי בחשבון את מידת מעורבותו של העורר בסיוע שהעניק כביכול ל אחמד עויוי, החלטתי בסופו של דבר כי בנסיבות הקיימות לא נשקפת ממנו עוד סכנה וכי ניתן למנוע את החשש כי יימלט מן הדין, בחלופת מעצר.

אשר על כן, אני מורה לשחרר את העורר בתנאים הבאים:

1. הפקדה כספית במזומן בסך 15,000 ש"ח.
2. חתימת ערב צד ג' על ערבות בסך 20,000 ש"ח.
3. התייצבות בתחנת משטרה, ב-1 לכל חודש קלנדארי ובכלל זה התייצבות לכל דיון שיתקיים בעניינו בביהמ"ש. למען הסר ספק, ייעצר העורר לאלתר, משיפר הוראה זו ולא יתייצב בתחנת המשטרה או בביהמ"ש כנדרש ממנו.

ניתנה היום, 18 בדצמבר 2008, כ"א בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עאר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: